פורסם בתאריך 20 בפברואר , 2015 תגיות: , , ,

חינוך מיוחד או שילוב? שאלת מיליון הדולר בשבילנו ההורים…

בתקופה שלקראת פסח, הרבה הורים שילדיהם עומדים לעלות לכיתה א' מוצאים את עצמם בהתלבטות. בעצם המחשבות על בית-הספר מתחילות כבר בתחילת גן חובה ואפילו לפני כן, כי אנחנו, ההורים לילדים עם הפרעת תקשורת, רגילים לליווי יומיומי של חרדות ודאגות בנוגע לעתיד הילד שלנו.

היום, בישראל של שנת 2015, ההורים הם בעלי זכות ההחלטה איזו מסגרת חינוכית היא המתאימה ביותר לילדיהם המיוחדים. זה בהחלט משמח שהמדינה רואה אותנו ההורים כבעלי "המילה האחרונה" על הילדים שלנו, אבל יחד עם זה מגיעה אחריות כבדstar shiluv newה והרבה מאוד התלבטויות:

 

האם כיתה קטנה בבית ספר רגיל, בה הילדים ממשיכים להיות "עטופים" בהרבה אנשי צוות (סליחה, נשות צוות…) ומהווה מעין המשך ישיר של גן התקשורת בתוך הסביבה הגדולה של בית הספר היא הדבר הנכון ביותר בשביל הילד שלי? ואולי הגיע הזמן לשלוח אותו אל העולם הגדול, לסמוך על היכולות התקשורתיות שלו שכבר התפתחו והתחזקו בשנים של הגן, ולתת לו הזדמנות להיות במגע יומיומי עם ילדים שאינם מאובחנים על הספקטרום האוטיסטי? ומה אם הילד שלנו מקוטלג תחת ההגדרה "בתפקוד בינוני"? האם הברירה היחידה היא המשך המסלול של חינוך מיוחד בבתי ספר המיועדים לאוטיסטים, או שאולי השהייה במחיצת ילדים בתפקוד גבוה תועיל לו ותקדם אותו?

שילוב בכתה רגילה

הכנסת ילד אוטיסט לכיתה רגילה נקראת "שילוב יחידני". זוהי אפשרות נהדרת לילדים אשר יש להם מוטיבציה להתחבר ולהשתייך לחברה, ויכולות תקשורתיות שמאפשרות זאת. השהייה היומיומית לצד ילדים שמתקשרים בקלות יחסית נושאת בתוכה פוטנציאל לחיזוק היכולות של ילד עם קושי תקשורתי. במצב זה יש לקחת בחשבון אלמנטים "מציפים" כמו רעש וסאונד שמייצרת כיתה טיפוסית עם למעלה מ-30 תלמידים, מורה אחת שצריכה לתת יחס שווה לכל הילדים, ביניהם גם כאלה עם הפרעת קשב וריכוז שמצויים בשפע בכל כיתה, ואינה פנויה כל כולה לילד שלנו, דרישות לימודיות ותפקודיות אחידות מכולם (מקריאה וכתיבה, דרך התארגנות עם הציוד, יציאה וחזרה מההפסקה, השתתפות בפעילויות כלל בית ספריות ועוד חוויות רבות שתלמידים עוברים במהלך יום הלימודים). כל אלה עשויים להיות מצבים שייצרו הרבה מתח אצל הילד שלנו והוא עלול למצוא את עצמו הולך לאיבוד בין כל כדורי ה"פינג פונג" התקשורתיים שיעופו באויר ולא יצליח להשתלב מבחינה חברתית בין ילדי הכיתה. יחד עם זאת חשוב לדעת כי ילד שמאובחן כאוטיסט זכאי לסייעת צמודה שמלווה אותו במהלך הפעילויות השונות של הכיתה, עוזרת לו בתיווך עם ילדים אחרים, ואם יש שיתוף פעולה מצד הצוות החינוכי בבי"ס, אנחנו עשויים לגלות כי הילד שלנו רוכש מיומנויות חברתיות ותקשורתיות, ולאורך זמן מתפתח ומסתגל לסביבה שאיתה יצטרך להתמודד בהמשך חייו כבוגר. תפקידם של ההורים בתהליך השילוב היחידני משמעותי ביותר, מאחר והם מתפקדים כגורם מקשר בין הצוות בבית הספר והמטפלים השונים של הילד.

כתה קטנה בבי"ס רגיל

ביותר ויותר ערים בארץ קיימים כיום בתי ספר אשר משלבים בתוכם כיתות חינוך מיוחד מסוגים שונים. כיתות התקשורת, אשר מיועדות לילדים שמאובחנים על הספקטרום האוטיסטי מכילות בדרך כלל 8 תלמידים ומאפשרות ללמוד על פי תכנית לימודים אישית (תל"א). הכיתה מלווה ע"י צוות מקצועי הכולל 2 מורות חינוך מיוחד, סייעות, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, מטפלת רגשית ופסיכולוגית התפתחותית. לילדים ניתנת האפשרות להתפתח וללמוד בתנאים טיפוליים מיטיבים ומקדמים והם משולבים בפעילויות לימודיות וחברתיות בביה"ס לפי הקצב האישי המתאים לכל ילד. כיתות קטנות אלה מהוות פתרון נהדר לילדים שמסוגלים להשתלב ולתפקד בחיי בית ספר רגיל, אך חשוב לדעת כי במהלך שנות הלימודים היכולת התקשורתית והתפקודית של ילדים רבים גודלת פלאים, ומה שהתאים ליכולותיו של הילד בכיתה א' איננו רלוונטי בכיתות הגבוהות יותר. שלב זה מגיע בדרך כלל סביב תקופת ההתבגרות ואז המעבר מהכיתה הקטנה לכיתה גדולה מהווה אתגר חברתי גדול בהרבה מאשר בכיתות הנמוכות.

איך לקבל את ההחלטה

חשוב לשים לב ולעשות את ההפרדה בינינו ההורים, ומה שכיתה קטנה או גדולה מעוררת בנו, לבין הצרכים והיכולות האמיתיות של הילד שלנו. האם אנחנו חולמים בסתר ליבנו שהוא יהיה "כמו כולם" ורוצים לראות אותו בין ילדים רגילים בכל מחיר? או שאולי הוא נראה לנו חלש ולא מסוגל לעמוד באתגרי החיים ואנחנו רוצים לעטוף אותו ולהגן עליו ככל האפשר? האם הוא יצליח להרגיע את עצמו במצבים שיהיו מאתגרים עבורו בכיתה הגדולה? ואולי ההתחשבות האינסופית בצרכים המיוחדים שלו בכיתה הקטנה אינה דרושה לו באמת ומעכבת את ההתקדמות שלו לכיוון הנורמטיבי?

בכל החלטה שנקבל, כדאי לבדוק שבית הספר המיועד לקלוט את ילדנו יודע את מלאכת השילוב על בורייה ויש לו צוות מקצועי ויכולת לתת תמיכה לילדים עם קושי תקשורתי. להורים אשר מחליטים לפנות לשילוב יחידני וזקוקים למידע והכוונה איך לנהל את הקשר בין המורה, הסייעת, היועצת בבי"ס ואנשי המקצוע השונים המטפלים בילד, הוקם גוף שנקרא ועד ההורים המשלבים הארצי לילדים עם אוטיזם. הארגון פועל בהתנדבות ובאופן עצמאי ע"י הורים על מנת לשפר את תנאי השילוב היחידני במערכת החינוך הכללית.

ומה עם שאלת מיליון הדולר? איך נדע מהו הדבר הנכון ביותר בשביל הילד הפרטי שלנו?

אין ספק שאני לא אהיה זאת שתוכל לתת לכם תשובה בנוגע לילד הפרטי שלכם. העצה שלי אליכם ההורים המתלבטים היא: הביטו בעיניים פקוחות לרווחה ומציאותיות על היכולות של הילד שלכם, השתדלו לא לתת לחרדות שלכם להשפיע על הדבר הנכון ביותר עבורו, נשמו עמוק וגייסו סבלנות לקשיים שיתעוררו במהלך שנת הלימודים הראשונה שבמהלכה הילד מסתגל לחיי בית הספר, וזכרו שבסופו של דבר כל החלטה היא ברת שינוי וברוב המקרים צוות בית הספר משתף פעולה ומעוניין לעזור לילדים לממש את מלוא הפוטנציאל.

אז שיהיה בהצלחה!

תגובה אחת
  • יעל ניר - ועד ההורים המשלבים הארצי לילדים עם אוטיזם
    24 בפברואר, 2015

    שלום מירי,
    יישר כוח על האתר היפה, ותודה שהכנסת קישור לאתר של כל זכות אשר בו יש פרטים על הגוף שלנו.
    אני רואה לנכון לסנגר על השילוב היחידני ולומר שזוהי אופציה מאד חיובית לילדים שהיא מתאימה להם, לא בהכרח בשל יכולתם האקדמית או החברתית אפילו, אלא בשל הרצון שלהם להשתייך לקהילה הרחבה וההנאה שלהם מפעילות אנרגטית וממפגש עם אוכלוסיה מגוונת. לא כל הילדים עם אוטיזם מוצפים באותו אופן מגירויים, הספקטרום מאד רחב, וגם הורים מאד מגוננים (כמוני למשל) רואים את ההתפתחות וההתחזקות של ילדיהם כשהם נחשפים למציאות עם סיוע מאד מותאם לצרכים שלהם.
    ההסתייגות שלי משילוב היא כאשר זה נעשה בתנאים לא טובים, ללא אצבע על הדופק, ללא תקשורת מספיקה בין הגורמים המעורבים או צוות מגוייס לטובת העניין. אגב, גם בית ספר ללא כל ניסיון בשילוב אך עם עמדה בעד שילוב והסכמה ללמוד את הנושא יכול לעשות חייל, אף יותר מבית ספר בעל ניסיון אך שחוק ממצבים בהם לא היתה מספיק תמיכה לאורך השנים.
    אני מסכימה איתך שיש חסרונות ויתרונות בשילוב יחידני, כמו גם באופציות האחרות.
    על ההורים, שמודעים לצרכים וליכולות של הילד/ה שלהם ושל עצמם, להעריך מהי האופציה המתאימה יותר.
    כמו כן, רצוי שיידעו כי ניתן לבחור אופציה מסוימת, לבחון ולהסיק מסקנות ולאחר שנה לעבור לאחרת.
    כעקרון מערכת החינוך מתקשה מאד להעביר ילד/ה ממסגרת אחת לשנייה במהלך השנה, והזמן המקובל להחליף מסגרת חינוכית הוא לאחר סיום השנה. יש לקחת בחשבון שהמעבר כרוך בהליך בירוקראטי ממושך.

    בברכה ובהצלחה,
    יעל ניר

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *