פורסם בתאריך 6 באוקטובר , 2016 תגיות: ,

רגע השיא שלי בכנס "מדברים אוטיזם"

באולם ישבו מאות אנשים.

לפתע נפתחה הדלת ואשה נכנסה באיחור,
אוחזת בידה נער ומובילה אותו לשבת באחת השורות הצדדיות.
עד מהרה הופנו המבטים לעבר הנער,
שהתחיל להזיז את גופו באי-שקט והשמיע בליל של קולות לא מובנים.

אף אחד לא צקצק בלשונו, או רמז לאשה שתרגיע את בנה.
כולם המתינו בסבלנות שהזמר שעמד על הבמה יתחיל לשיר.
צלילי קסילופון עדינים מילאו את האולם וההופעה התחילה.

הנער שישב בפינה החל לנפנף בידיו, לנדנד את גופו ולהשמיע קולות חזקים.
היה נראה שהוא מאוד נרגש, כדרכם של אוטיסטים להתרגש.

לחישות רועמות לא נשמעו ומבטים מביכים לא ננעצו.
במקום לבקש מהאשה שתוציא את בנה האוטיסט החוצה,
התרגש הקהל יחד איתו.%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%91%d7%a9%d7%94

קו בלתי נראה נמתח מהנער, הוא איל שחל שכתב את השיר,
לבין המוזיקאים לירון לב ו- Assaf Mufassa ,
שהלחינו וביצעו את מילותיו של איל על הבמה, ושימשו לו לפה.

אף עין לא נשארה יבשה באולם.

בסרטון: הביצוע לשיר "ים יבשה" בכנס מדברים אוטיזם באוניברסיטת ת"א.

אין תגובות בינתיים.

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *