פורסם בתאריך 25 בנובמבר , 2014 תגיות: , , ,

אוטיזם על הבמה – המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאוחרת

בעקבות ספרו הנפלא של מארק האדון, הנושא את אותו שם, העלה תאטרון בית לסין הצגה בכיכובו של נדב נייטס שמשחק את כריסטופר – נער אוטיסט בן 15 שיוצא אל העולם הגדול והמאתגר כדי לנסות ולפתור תעלומת רצח של כלב. חוץ מהמשחק המשובח, התפאורה היפיפיה והסיפור המרגש, אי אפשר היה להתעלם מההישג של הבמאי והשחקנים, שהצליחו להעביר חלק לא מבוטל מהמהות של מה זה אומר להיות אוטיסט בתוך העולם "הרגיל", זה שאינו מותאם לאנשים שתקשורת היא אתגר בשבילם. נדב נייטס היה כל כך משכנע במשחקו עד שלרגעים הייתי בטוחה שהוא אכן שייך לספקטרום האוטיסטי. האולם היה מלא ונראה כי ההצגה מביאה את האוטיזם לקהל גדול של אנשים, אבל יחד עם השמחה מהמודעות ההולכת וגודלת בקרב הציבור היום יותר מאי-פעם, לא יכולתי להתעלם ממחשבה שליוותה אותי לאורך כל ההצגה: "כמה מתוך כל אלה שיושבים בקהל יודעים באמת איך זה לחיות עם אוטיזם? כמה מהם מבינים שזה לא רק קוריוז מעניין, אלא חיים שלמים של ילדים ובוגרים ובני משפחותיהם?". כשהסתיימה ההצגה חזרנו בעלי ואני הביתה, לאוטיזם הפרטי שלנו, ואני נשארתי עם הבלבול בין הרצון שכולם ידעו ויבינו לבין הידיעה שהם לא באמת יכולים להבין…

 

אין תגובות בינתיים.

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *