פורסם בתאריך 5 בספטמבר , 2014 תגיות: , , , ,

על אוטיזם ורגשות

לעיתים קרובות כאשר אנו קוראים דוחות מקצועיים שנכתבים על הילדים שלנו, מוזכר בהם המונח "ויסות רגשי". ילדים רבים על הספקטרום האוטיסטי מתקשים לווסת את הרגשות שלהם. מהו אותו "ויסות רגשי" ומדוע זוהי משימה לא פשוטה עבור ילדינו?

לכל אדם יש את היכולת להרגיש קשת שלמה של רגשות. את חלקם אנחנו אוהבים להרגיש (למשל שמחה, התלהבות, גאווה, אהבה) ואת חלקם פחות נעים לפגוש בתוכנו (כמו כעס, קנאה, תוקפנות, עצב). גם ילדים על הספקטרום האוטיסטי מרגישים את כל מגוון הרגשות האלה, אבל בשונה מילדים בעלי התפתחות רגילה, כאשר מתעורר אצלם רגש חזק במיוחד – קשה להם להכיל אותו. הם חווים מצב שנקרא "הצפה רגשית". הרגש מציף אותם מבפנים ומאיים לגלוש החוצה (ממש כמו הצפה באמבטיה) ובמקרים רבים אין להם יכולת לווסת ולאזן אותו. התוצאה היא אחת מהשתיים: או "התפרקות רגשית" (אני בכוונה משתמשת במילה התפרקות ולא התקפת זעם כי כל מי שחווה את ילדו "מתפרק" יודע שהתקפת זעם סטנדרטית מחווירה לעומת השתוללות של ילד אוטיסט בזמן הצפה רגשית) או לחלופין, מה שנראה לנו כהסתגרות מהסביבה ו"הורדת מסך" – מצב שבו הילד מגן על עצמו מפני העוצמות הבלתי נסבלות של הרגש ע"י התנתקות.

star feelingsאיך אפשר לעזור לילדינו לשאת את עוצמות הרגש שמתעוררות בתוכם? האם אפשר ללמד אותם להוציא את הרגשות באופן מווסת כך שבמקום הצפה תהיה להם רגיעה פנימית?

עיבוד רגשי – לדבר על מה שמרגישים

מהו הדבר האינסטינקטיבי שרובנו עושים בזמן שאנו מלאים רגש? מתקשרים למישהו כדי לספר לו מה קרה לנו, מסמסים, מעלים סטאטוס בפייסבוק… כל דבר שעוזר לנו לעבד את הרגשות החזקים ולמתן אותם. הדיבור על רגשות מאפשר אוורור והוצאה של הרגש החוצה בצורה שעוזרת לווסת ולאזן אותו מבפנים. אבל כידוע, גם דיבור הוא לא פעולה פשוטה בשביל רבים מהילדים על הספקטרום האוטיסטי, וזאת אחת הסיבות שפעמים רבות הם זקוקים לעזרה של מישהו מבחוץ כדי להבין מה קורה להם מבפנים ולעשות סדר בבלגאן הרגשי…

עזרה חשובה בתחום הזה נותנים הטיפולים הרגשיים השונים אשר ניתנים בתוך המערך הטיפולי שעוטף את הילד, אך גם אנחנו בבית יכולים לעזור אם ניתן שם ומילים לדברים שהילד מרגיש. לדוגמא: כאשר ילד משתולל, צועק או בוכה בגלל שנלקח ממנו משהו שהוא אוהב נסו להגיד לו: "אני רואה שאתה כועס מאוד בגלל שלקחתי לך את האיי-פד, אתה כועס ומעוצבן!" וזה הכל. בלי לנסות להרגיע, בלי להחזיר לו את האיי-פד כדי שירגע מהר… נכון, זה קשה לראות את הילד שלנו במצוקה והאינסטינקט ההורי שלנו מנחה אותנו להרגיע אותו כמה שיותר מהר, אבל בטווח הארוך, אם ניתן לו לחוות את הרגש ביחד עם מילים מתאימות – נעזור לו להבין מה קורה בתוכו, ועם הזמן היכולת הזאת תתפתח אצלו והוא יוכל למצוא דרכים להרגיע את עצמו לבד.

אסיים בדוגמא מההורות הפרטית שלי: בבוקר אחד לחוץ במיוחד, שבו גם הילדים התארגנו לאט במיוחד (ולמי אין כאלה בקרים…) איבדתי את הסבלנות והתפרצתי בכעס על בני. לאחר שהכעס שכך, מצאתי כמה דקות כדי להסביר לו שכעסתי קודם כי הייתי לחוצה לצאת מהבית מהר (נתתי מילים לרגשות), וכדי לעזור לו לעבד את רגשותיו שאלתי אותו איך הוא הרגיש עם זה, וכך הוא ענה: "הרגשתי שאת בן-אדם, הלחץ שלך הוא זבל ואני פח שאת זורקת לתוכו את הזבל…". מכיוון שכבר עשיתי עיבוד לרגשות האשמה שלי, יכולתי להתפנות ולהתפעל מהיכולת המופלאה של בני להביע את רגשותיו במילים ולא שכחתי להוסיף: אם שוב תרגיש שאני עושה את זה, אתה יכול להגיד לי "אמא, תרגיעי!" – כי אפשר לנצל כל הזדמנות כדי ללמד את הילדים שלנו דיבור בסלנג – אבל זה כבר נושא אחר לגמרי…

תגובה אחת
  • נחמה אלקובי
    17 ביוני, 2016

    שלום מירי, תודה על השיתוף.
    גם לבן שלנו יש הצפות ריגשיות, למשל אני יכולה לשאול אותו האם דיברו היום על המסיבה והוא מיד יכסה את האוזניים. בנוסף יש הצפה אודיטורית דוגמא: אם הוא נמצא בחוץ ושומע אופנועים או אוטובוס הוא מיד מכסה את האוזניים, כנל לגבי מצב שהוא נמצא במקום המוני.

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *