פורסם בתאריך 16 באפריל , 2016 תגיות: , , , ,

סבים וסבתות של ילדים אוטיסטים

לפני כמה שבועות התראיינתי ברשת א' לתכנית על אנשים עם מוגבלויות. חשבתי שבטח אף אחד לא מאזין, אבל להפתעתי כמה שעות אחרי השידור קיבלתי טלפון מאישה מבוגרת שלא רצתה להזדהות בשמה. היא סיפרה לי שהיא סבתא לילד שאובחן לא מזמן (המילה אוטיסט יצאה מפיה בגמגום חלש) ושהיא ובעלה מאוד מודאגים ולא יודעים איך הם יכולים לעזור לבנם ולכלתם. קבענו פגישה ואני חיכיתי בסקרנות לגלות מי יגיע.

סבים וסבתות של ילדים אוטיסטים כמעט לא מקבלים התייחסות במערך התמיכה במשפחה לאחר האבחון של הילד. גם הם עוברים תהליך מקביל לזה של ההורים, אבל מתקשים הרבה יותר להשיג אינפורמציה (בכל זאת, לרובם האינטרנט לא כל-כך נגיש) ומרגישים באפילה לגבי האוטיזם. גם הניסיונות לעזור לילדיהם, ההורים של הנכד המאובחן, נתקלים פעמים רבות בהתנגדות, כעס, או חומה של שתיקה. בהרבה משפחות שפגשתי היחסים בין שני הדורות נכנסים למתיחות. המצוקה הגדולה וההלם סביב האוטיזם גורמים להורים להרגיש חסרי אונים, קצת כמו ילדים בעצמם, אשר רוצים להישען על הוריהם. אבל הסבים והסבתות לא תמיד מסוגלים לתת מענה רגשי ופיזי לצורך של ההורים בתמיכה, ואם הייתה בעיית תקשורת ביניהם קודם – האוטיזם מעצים ומקצין אותה.

דור המייסדים ידע איך לשרוד קשיים, אבל לא יודע איך לדבר על זה. הפאניקה והחרדות שהאוטיזם מעורר מביאות לפעמים את הסבים והסבתות להתבטא בצורה לא רגישה או להיכנס לאזורים פרטיים שלא הוזמנו אליהם, ולעיתים קרובות מתווספות לעניין גם עצות שניתנות עם המון כוונה טובה, אבל מתפרשות כהפרעה ונדנוד. ההורים מרוטי העצבים מרגישים שהם אינם מקבלים מהוריהם את התמיכה וההקשבה שהם כל-כך זקוקים לה ומפתחים מרירות וכעס.

הזוג המבוגר והנחמד שהתקשר אלי בעקבות הראיון עשה נסיעה לא קצרה מעיר רחוקה כדי להגיע. מפאת שמירה על סודיות לא אכתוב מה התרחש במפגש ביננו אבל אני יכולה לספר שזאת הייתה אחת הפגישות המרגשות שהיו לי עם הורים. בעצם, הורים של הורים.

למרות שסבים וסבתות הם לא חלק מהמשפחה הגרעינית שמתמודדת עם האוטיזם, חשוב לתמוך גם בהם – ולו רק בגלל העובדה שהם אחד הכוחות העיקריים שיכולים לתמוך בהורים.

לראיון המלא ביוטיוב: תמיכה במשפחות של אוטיסטים

אין תגובות בינתיים.

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *