פורסם בתאריך 1 באפריל , 2016 תגיות: , , , ,

לקראת ועדות ההשמה: התלבטויות קשות של הורים …

בתקופה זו של השנה מתקיימות וועדות ההשמה. ענבל גמליאל ואני נפגשנו כדי לדון בדילמה שמעסיקה הרבה הורים: איזו מסגרת חינוכית עדיפה עבור ילדים אוטיסטים שמסוגלים להשתלב בחינוך הרגיל. חשוב להדגיש שההחלטה תלויה בגורמים רבים. כמובן היכולת התפקודית של הילד, העדפותיו החברתיות, המסוגלות של ההורים לקחת חלק ולהתמסר לתהליך ורמת הידע והניסיון באוטיזם של מערכת החינוך באזור המגורים של המשפחה. לא יצאנו מפה עם תשובה חד משמעית אבל הבאנו שתי עמדות שונות שמקיימות דיאלוג ביניהן, כדי לתת הסתכלות רחבה על הנושא לכל מי שאוטיזם הוא חלק מחייו.

 

♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦

"שילוב הוא מסע"

מאת: ענבל גמליאל – משלבת ואמא לילד משולב

Inbalילדים שהולכים לגן או לבית ספר מדי יום הם עניין שבשגרה, אך עבורנו, הורים לילד משולב, בכל יום רב הנסתר על הגלוי. כמשלבת בעצמי, הפוגשת את הילד ומקבלת אותו מידי הוריו, אני מתוועדת גם לחששות של הורים אחרים כמוני. במסע השילוב נתקלים ההורים והילד במכשולים רבים, חלקם אישיים וחלקם נגרמים ע"י המערכת החיצונית, אך שילוב היה ונותר כלי המממש מספר הזדמנויות להתפתחות בעת ובעונה אחת בלי להזניח אף אחת מהן, גם אם תהליך מימושן בשטח לא בא לידי ביטוי באותה צורה או קצב.

תחילתו של המסע בהעברת בקשתם של ההורים לגננת או למחנכת לשילובו של הילד במוסד חינוכי רגיל. הן מעבירות את הבקשה אל הגורמים המתאימים במשרד החינוך, ונקבע תאריך לישיבת שילוב אשר בה נדונה הקצאת שעות המשלבת אשר יינתנו לילד יחד עם עוד טיפולים פרא רפואיים שיסופקו לו במסגרת שבה ילמד. הטיפולים כוללים לרוב שעות מורת שילוב/גננת שי"ח, ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת ותרפיה רגשית כלשהי. סל השילוב נקבע על פי רמת התפקוד של הילד ומספר השעות השבועיות מתחיל מ- 8 לרמת התפקוד הגבוהה ביותר ועד כמות מקסימלית של 30 שעות שבועיות לילדים שזקוקים לכך. על פיקוח והדרכת תהליך השילוב ממונה המתי"א, מרכז תמיכה אזורי המספק גב מקצועי בעבודה היומיומית של המשלבת. המתי"א אחראי על תכנון והצבת היעדים האישיים של הילד המשולב, ומפקח על ההתקדמות לפי יעדים אלה. בצורה זו, הילד זוכה להשגחה, סיוע ועבודה פרטנית קבועה, ועם זאת מאותגר תמידית להתנסות ולפתח כישורים החיוניים לתפקוד עצמאי לימודי וחברתי.

שילוב מאפשר לילד אוטיסט לממש את ההזדמנות להתנסות ולתרגל חיים בחברה רגילה באופן מבוקר ומתווך, ומסייע לו לפתח כלים הנחוצים להתמודדות בעולם משתנה ובלתי צפוי. הילד לומד על פי המודל האחיד הנהוג בחברה ומתנסה יחד עם חבריו לגן או לכיתה באותם אתגרים ודרישות, ויחד עם זאת יש לו את האפשרות לקבל תיווך והתאמה אישיים במידת הצורך. תוך כדי השהייה במסגרת, לומד הילד להכיר את חזקותיו ויכולותיו, והן הופכות להיות הציר המרכזי אשר סביבו נארג השילוב החברתי, ובמילים פשוטות יותר: הילד לומד במה הוא טוב וכיצד לתרום זאת לסביבתו. יתרון נוסף לשילוב הוא הנגישות והקרבה למקום מגוריו של הילד. הפעילויות החברתיות נערכות בסביבתו והמגוון החברתי גדול וזמין יותר, בניגוד למסגרות חינוך מיוחד שמאגדות בתוכן מעט ילדים אוטיסטים ממקומות שונים באזור, מרחיקות את הילד מביתו, ומקשות על ארגון מפגשים חברתיים בשעות אחה"צ.

היבט נוסף של השילוב נוגע אלינו כחברה. מחקרים מוכיחים, ואף אני נוכחתי בכך בעצמי, כי רק ע"י שילוב בעלי צרכים מיוחדים ניתן להביס עמדות שליליות ודעות קדומות כלפי השונה. שילוב הוא הכלי החברתי שבעזרתו ניתן לפתח חמלה אמיתית והבנה לצרכי הזולת. הערך החברתי "האחר הוא אני" שאותו שמה לה מערכת החינוך כדגל, לעולם לא יושג ע"י הסברה תיאורטית. רק ישיבה יומיומית יחד באותה כיתה ולמידה כתף אל כתף יחלחלו וישפיעו על קבלת השונה בחברה. מתוך הכרה בתרומתו הערכית האדירה של השילוב למרקם החברתי, קבע משרד החינוך כי הכלת תלמידים בעלי צרכים מיוחדים היא אחד מיעדיו הרשמיים.

שוב, אין זה מסע קל. מדובר בתהליך מתמשך ומשתנה, לעיתים מתקדם ולעיתים נסוג, שמציב אתגרים מורכבים והוא אינו אירוע חד פעמי. הילד נדרש ללמידה אינטנסיבית, וגם הצוות המקיף אותו נדרש ללמידה וגמישות, ולצערי לא בכל המקרים יש הרתמות מלאה של המערכת לכך. ההורים נדרשים למעורבות גבוהה ולעיתים הם מתפקדים כמפקחים או כמתריעים על חוסר הבנה לצרכי הילד, או על התעלמות מיעדי תכנית השילוב. למרות זאת, כאשר תהליך השילוב נעשה בהתאם ליכולותיו ולצרכיו של הילד ומשכיל להשתנות יחד איתו,  תרומתו להתפתחות של ילד על הספקטרום האוטיסטי גדולה, מהירה ועמוקה יותר לעומת אפשרויות אחרות.

 

♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦  ♦

"לא טוב היות האדם לבדו"

מאת: מירי אשכר-ביטון – יועצת משפחתית, מדריכת הורים ואמא לאוטיסט

miriכאשר שואלים אותי מדוע בחרתי בכיתה קטנה עבור בני, אני עונה תמיד כי זו הייתה החלטה קשה והתלבטתי בה רבות. הפיתוי לשלב אותו בכיתה רגילה בליווי של סייעת אישית בהחלט קרץ לי, אבל אחרי חשיבה מרובה ושקילת כל היתרונות והחסרונות של שתי האפשרויות נפלה ההחלטה על כיתת חינוך מיוחד שבה כל הילדים על הרצף האוטיסטי, או בשמה הפופולארי יותר: כיתת תקשורת.

כיתות וגני תקשורת מכילים כ- 8 ילדים החל מגילאי הגן הצעירים ביותר, דרך כיתות בבתי ספר יסודיים, וכלה בחטיבות הביניים ובתיכונים. הגננות והמורות מתוגברות בסייעות וכולן מתחום החינוך המיוחד ומתמחות באוטיזם. יש ליווי צמוד של צוות מקצועי הכולל קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ומטפלות רגשיות שנותנות לכל ילד את הרכב הטיפולים האינדיבידואלי הדרוש לו במהלך יום הלימודים. התמיכה המקצועית הרחבה הזאת חשובה, מפני שאוטיסטים זקוקים לסביבה שמבינה את הקשיים הייחודיים שלהם כדי ללמוד ולהתפתח באופן מיטבי. במסגרת קטנה הילדים לא נמצאים תחת לחץ להתמודד עם אתגרים תקשורתיים שגדולים עליהם, וכתוצאה מזה הם פחות מתוחים וחרדים. ילד שמסוגל להשתלב במסגרת גדולה יותר יכול לצאת בליווי סייעת לשילוב חלקי לפי היכולות האישיות שלו, וכמות שעות השילוב גדלה בהדרגה כשהילד מוכן לכך.

אך הגורם המשמעותי ביותר בעיני לבחירה במסגרת קטנה הוא התחום הרגשי. העובדה שכל הילדים בגן או בכיתה הם על הרצף האוטיסטי נותנת לכל אחד מהם תחושת שייכות וזהות כקבוצה, מן ידיעה פנימית ש"יש עוד כמוני ואני לא לבד בעולם" שמתגבשת במהלך השנים ומשפיעה על בניית האישיות והזהות העצמית. לפעמים נדמה לנו שילדים עם קושי תקשורתי לא מודעים לחברה מסביבם ולא שמים לב לשונות שלהם, אבל כשמשלבים ילד אוטיסט בחברה "רגילה" הוא מרגיש את ההבדלים בינו לבין שאר הילדים. גם אם הוא לא מביע את התחושות האלה במילים הן עדיין קיימות בתוכו והוא עלול להגיע למסקנה שמשהו אצלו לא בסדר או לא טוב בהשוואה לאחרים מסביב, במיוחד אם החברה משדרת לו מסרים כאלה. עולם הרגש של אוטיסטים לא תמיד מובן לנו, אבל הוא קיים שם בפנים וזהו עולם עשיר, רגיש ושברירי. כשאין עוד אוטיסטים מסביב נמצא הילד לבד עם עולמו הפנימי המיוחד והוא עלול להרגיש בדידות ותלישות חברתית.

נכון, ישנם גם חסרונות במסגרת הקטנה: היא אמנם מרופדת ומגוננת אבל נותנת לילדים פחות הזדמנויות להתנסות בחיים האמיתיים שאיתם יצטרכו להתמודד כאנשים מבוגרים, ובשביל ילדים שהיכולות שלהם גבוהות במיוחד האתגרים עלולים להיות מעטים מדי ולבלום את ההתקדמות שהם מסוגלים לה. ועדיין, ההשפעה החיובית שיש לשהייה בחברה אוטיסטית עדיפה בעיני על המחיר שעלולים הילדים לשלם רק כדי להגיע ליעד הנכסף שכולנו מייחלים לו של שילוב מוצלח בחברה הרגילה. כדי ליהנות מיתרונות המסגרת הקטנה יחד עם שמירה על קצב התקדמות התואם את יכולותיו האישיות של כל ילד, חשוב לדאוג שיהיה שילוב חלקי בהיקף מתאים לצרכים האישיים. ולסיום, בכל החלטה שתתקבל, מומלץ לעשות מדי שנה חשיבה מחודשת לגבי הבחירה, ולבדוק בכל פעם מחדש האם המסגרת עדיין משרתת את הצרכים של הילד שמשתנים עם השנים.

אין תגובות בינתיים.

כתוב תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *